נולדתי בתל אביב, בסוף שנות החמישים. בגיל 3 עברתי לחולון והתגוררתי בה 23 שנים, כשנישאתי עברתי לעיר לידתו ומגוריו של בעלי, “צפוני מתל אביב” צחקתי עליו. בבוקר הראשון שלי בתל אביב, מיד כשהתעוררתי הרגשתי את תל אביב צצה ועולה מתוך גופי ונשמתי, הרגשתי שחזרתי לבית הגידול שלי.

מאז אי אפשר להוציא ממני את העיר המיוחדת הזו. אני מאוהבת ומתאהבת בה בכל רגע מחדש. אוהבת את האספלט הרותח שלה ואת הלחות, את הים, את הרחובות, את בתי הקפה ,את הצעירים והמבוגרים, את שפך הירקון, את כל כולה. רבות נכתב עליה. אלתרמן אהוב ליבי והמשורר הענק של תל אביב, היטיב לתאר אותה.

היסטוריה אין לה אף כזרת.

אין רצינות בה. אין משקל.

נכון מאוד, אדון וגברת,

לא, אין בה כלום… לא כלום… אבל…

בכל זאת יש בה משהו,

כן, יש בה איזה משהו…

שכלל עוד לא היה שהוא

והוא כולו שלה שהוא.

אלתרמן.

לפני שלוש שנים המורה שלי לציור, המנחה שלנו בסטודיו, מאירה אוהד דורי, https://meiraart.com/זיהתה את אהבתי לעיר והטילה עלי משימה- לצייר את אהבתי לעיר. במשך תקופה מצאתי עצמי נושמת את העיר דרך צבעי השמן. ציורים רבים ציירתי. משתפת אתכם בחלקם.

הציור האהוב עלי, “צבר תל אביבי”

ישן מון חדש                                                        תל אביב על קיר ביתי

שכונת נווה צדק

תל אביב מהים

סידרה קטנה, 10X10

אי אפשר בלי ערב עירוני בביצוע הנפלא של יוסי בנאי

https://www.youtube.com/watch?v=zmwYUSM0gTA&t=19s