הבלוג של רחל פארן לאנשים שאוהבים ספרים
הסיפור שלי עם אליס- על סיפור שהוא מסע מאת פרנצסקה ג’קובי
סיפור עצוב וכואב על אהבת אם לבן מתנכר. גילדה, גיבורת הרומן לומדת מטעויות העבר ומנסה לשקם עצמה.
אני אוהבת סיפורי אודיסאוס, סיפורים שבהם הגיבור יעבור תהליך של שינוי בסוף המסע. המסע יכול להיות פיסי מנקודה לנקודה תוך כדי התגברות על קשיים פייסים. או מסע פסיכולוגי שבו הגיבור לומד על עצמו. הספר “הסיפור של עם אליס” משלב את שני המסעות יחד.
השנה היא סוף שנות השישים, גילדה מאייר, גודמן ילידת גרמניה בת 53 מוצאת עצמה מטולטלת רגשית. בנה היחיד, משוש ליבה התחתן עם אליס, גויה בלונדינית וקטנת קומה. לגילדה קשה להשלים עם הנישואים
גילדה, אשה כפייתית, מנסה לאחוז בבנה גם כשהוא נשוי ובוגר.
לאחר נישואי בנה מוצאת גילדה עצמה עוקבת באופן אובססיבי ובלתי רציונאלי אחר בנה ואשתו. היא אינה משחררת עצמה ממנו. גילדה מציצה אל ביתם, בולשת אחריהם, מחפשת אחר הכלה בחנויות יוקרה, כל זה בטענה “אני אמא שלו, זו שצריכה לטפל בו”.
תוך כדי המעקב הטורדני והאובססיבי אחר בנה וכלתה היא נזכרת בעברה, בגרמניה שבה נולדה, בהוריה העשירים ואמה המכורה לוויסקי, בנישואים ובגרושים שנכפו עליה, ובעיקר באהבתה הגדולה לבן שהתנכר לה.
המעקב, ברובו הוא אחר הכלה גורם לה למסע בזמן אל עברה לילדותה ונעוריה “כשאני צופה באליס אני מרגישה כאילו חזרתי לגירסה הצעירה של עצמי”. ההשתקפות שלה באליס מראה לה עד כמה הסתירה מעצמה את אמת חייה. כמו אליס בארץ המראות משקפת אליס לגילדה את עצמה ואת הכוחות הרגישים החבויים בנפשה.
בסיום היא אומרת ,”אני אעשה מה שנכון לרובן ולי, לרובן ולאליס ולילד”.
הספר בנוי מפרקים קצרים הנעים בשני זמנים ההווה והעבר. מה שיוצר הקבלה בין שתי תקופות החיים. ובעיקר מלמד על השינוי שחל בין התקופות. השינוי הוא שינוי של תקופה וכן שינוי של הגיבורה בראיית העולם שלה.
בתחילת הקריאה הרגשתי שהספר אינו מספיק חד עבורי, העלילה והמבנה נראו לי בנאלים, אבל משהו פנימי אמר לי להמשיך ולקרוא. התחושה שלי לא הטעתה. החלק האחרון של הספר ריתק אותי. שמחתי בשביל גילדה על המסע שעשתה ועל גילוי הכוחות הפנימיים שלה.
אני הייתי קוראת לספר מה שאליס לימדה אותי על עצמי.
אהבתי מכל את הסיום. בקלות יכול היה להיות קיטש, אבל לא. הסופרת נתנה לו חלק מציאותי וראליסטי מאוד.
הסיפור שלי עם אליס, פרנצסקה ג’קובי
מאנגלית, אסנת הדר
הוצאת פן, 2018