הבלוג של רחל פארן לאנשים שאוהבים ספרים

אנשים נגעו בירח, כתבה אורית גידלי, איירה תמי בצלאלי. ספר ילדים שהוא גם למבוגרים

ספר ילדים מקסים ועדין ביופי הציורים שבו ובטקסט רגיש על הזיכרונות שאנו אוספים.

ילדיי גדולים, נכדים עדיין אין לי, שנים שלא קראתי ספרי ילדים ובכל זאת השתוקקתי לקרוא את הספר משני טעמים, האחד, שמו, והשני איוריה של תמי בצלאלי.

שתי מאיירות  ספרי ילדים עדיפות עלי, שתיים שהן שונות לחלוטין באיורים. שירה קורח, מוכשרת, יצירתית, צבעונית, מצחיקה ושנונה. ותמי בצלאלי  ( תמי לימדה את שירה בבצלאל). הציורים של תמי הם מונו כרום מלא בצבעים. אני יכולה שעות לשבת ולהסתכל על ציור שלה. להיכנס לתוך הקווים, לטייל בין גווני האפור ולנוע עם הדמיון על הגלגלים המצוירים ולהרגיש את אבני הדרך תחת מושב הכרכרה. הציורים של תמי מלאים, עמוסים בתובנות ובעיקר בחיים.

  הספר המקסים הזה מוגדר כספר ילדים אך, הוא בהחלט בהחלט גם למבוגרים.

כמו שאמרתי שם הספר, “אנשים נגעו בירח”, סיקרן אותי, הייתי ילדה בת עשר כשהאדם הראשון נחת על הירח, זוכרת את ההתרגשות בבית וההאזנה הצמודה לרדיו. חלום שהפך למציאות.

מאז המשפט “אדם נגע בירח” מלווה אותי במובן המטאפורי וגם במובן הפיסי.

אלטע זיכרונות קונה זיכרונות מאנשים שאינם זקוקים לזיכרון. יום אחד  פוגש האלטע זיכרונות באיש זקן שמוכן למכור להם את זיכרון אהבתו הראשונה הוא זוכר את שמה, רוז’י, קרעי הזיכרון אינם מאפשרים לו לזכור את חצאיתה, נעליה. רק את צמתה וריחה.

האלטע זיכרונות ובנו מרוצים מהרכישה.עכשיו יש בידם זיכרון טוב. מי שאינו מרוצה הוא הזקן שהבין כי שגה.

מה עשה? תקראו עם הילדים או הנכדים.

כשסיימתי לקרוא חשבתי לעצמי, זה אינו ספר ילדים רגיל, הנושא הוא נושא משמעותי, הזיכרונות שיאספו במהלך חיים ישפיעו עליהם. הכתיבה היא מאוד מינימליסטית ומוקפדת. כמו שתמי מציירת בקווים והרווח שבין הקווים מותיר מקום למחשבה, כך משפטי הספר, משאירים מקום רב להרהורים. מקום לשיחה בין המספר המבוגר לילד הקטן. כאילו נותנים לו מקום ואוויר להגיע לירח. לא להסביר הכל.

שאלתי את עצמי, על מה הייתי משוחחת עם הילד זה שהיה שומע אותי מקריאה?

על משמעות הזיכרון, חוויות הזיכרון, איזה זיכרונות הוא עצמו זוכר, איך הוא משפיע עלינו וכמה טוב לזכור זיכרונות טובים, כי הם מלווים אותנו תמיד. כמה חשוב לצבור זיכרונות משמעותיים. הייתי מתעכבת איתו על הציורים, ואפילו הייתי מרשה לו לצבוע ציור שנגע לליבו והכי אהב.

ספר מיוחד ומקסים ,שנותן מקום לדמיון של הילד והמבוגר, באמצעותו ניתן להסביר מה יוצר את הזיכרונות שלנו ומה עלינו לעשות עם החלומות ואיך להפוך זיכרונות כמנחמים.

ספר חכם בפשטותו, נוגע ללב בעדינותו.

אנשים נגעו בירח, כתבה אורית גידלי, איירה תמי בצלאלי

כנרת, זמורה ביתן, 2018

תגובות בפייסבוק