הבלוג של רחל פארן לאנשים שאוהבים ספרים

שרוכים – ספרו של דומניקו סטרנונה על קשרי משפחה ומה שביניהם

הספר “שרוכים” נפתח בכעס רב של הגיבורה, ונדה, כעס המופנה במכתבים לבעלה על שנטש אותה ואת ילדיהם לטובת מאהבת צעירה.

ונדה כותבת לאלדו מכתבים. לעיתים תוקפת, לעיתים רכה, לפעמים אינפורמטיבית. ובעיקר מלאת רגש של כאב וכעס על ההתעלמות ממנה ומהילדים על החופש שבחר לחיות בו. תוך כדי כתיבת המכתבים נחשפים אירועים שאותם חווה ונדה,

פתיחת הספר עשתה לי דה ז’ה וו חזק לספר “ימי נטישה”, כמעט אחד לאחד. ונדה הגיבורה הנטושה הכועסת והפגועה מ”שרוכים” הזכירה לי אולגה מ”ימי נטישה”. זיכרון הספר “ימי נטישה” היה חזק עבורי וטוב יותר מ”שרוכים”.כשסיימתי לקרוא את הספר קראתי שדומיניקו סטרנונה הוא בעלה של  אניטה ראג’ה מי שמזוהה עם אלנה פרנטה. לכן בלתי נמנעת ההשוואה בין שני הספרים.

החלק השני. המונולוג של הבעל שנים רבות לאחר עזיבתו בעקבות המאהבת וחזרתו לאשתו. הוא מתאר את אשתו ככפייתית, קמצנית, לא נעימה.

לאחר פריצה לביתם בעלה מסדר את חפציו בסטודיו, הסידור הוא מטאפורה לאירגון וסדר בחייו. תוך כדי מיון הוא מוצא חפצים מהעבר, מגלה תמונות של אשתו בצעירותה, מכתבים שכתבה לו, מכתבים שכתב לה ועוד מזכרות.

מסביר שלא שנא את אשתו, נשואיהם היו  נישואי בוסר של אנשים צעירים. תוך כדי הוא מהרהר על כך שנטש לא רק את אשתו, אלא גם את ילדיו וויתר עליהם.

החלק השלישי הוא מונולוג של הילדים, כיום הם כבר בני ארבעים. שניהם נפגשים ומדברים על מה שעברו בזמן הגרושים והשפעתם. בשיחה הם השתעשעו ברעיון מי מהם דומה להורים ואלו תכונות ירש כל אחד מהם וממי. שניהם מתארים את הוריהם מנקודת המבט שלהם. אנה, הבת, חושבת על אביה “הוא תמיד היה ועדיין נשאר המשרת של אמא, כמה מאסתי בזה שהיא נצחה עליו בשרביט והוא נתן לה להתעלל בו מבלי להתקומם.”

סיום הספר יש בו אלמנט של הפתעה, אבל קלושה לטעמי, אפילו  די בינונית.

הספר מציג את נקודות המבט של כל אחת מדמויות המשפחה. מציג גם את השיממון שבנישואים. אובדן התשוקה והחלפתה בשיגרה, כעס ועלבון על נטישה ועזיבה. אולם המונולוגים אינם מעניינים, די טריוויאליים, בנאלים, שחוקים כאלה שאנו שומעים רבות. אולי זו מטרת הספר, להראות את הפשוט שבזוגיות מתפרקת.זוגיות רגילה שמתפרקת, אחת מתוך רבות.

בספר יש ניסיון לעניין את הקורא בסמלים.

סטרונונה ניסה לעניין בסמלים מסוימים .שם הספר שרוכים ניתן לו על כך שהאב לימד את בנו לשרוך שרוכים באופן מיוחד. במפגש לאחר תקופה ארוכה שלא נפגש עם ילדיו, הילדים מזכירים לו זאת והוא מלמד אותם שוב במסעדה. מה שמראה על סמליות, השרוכים הם אלו שיחברו בינו לבין הילדים ובינו לבין אשתו.

כמו כן בחירת שמו של החתול היא משמעותית ומופיעה בכל המונולוגים.

לטעמי בחירות אלו לא הצליחו להגביה את הטקסט, כי הם היו לי ברורים.

יהיו כאלו שימצאו בספר עניין מגוון.ימצאו שדווקא הפשטות שלו מענינת. הקורא ישפוט בעצמו.

שרוכים, דומניקו סטרנונה

מאיטלקית,יעל קריצ’וק

כתר הסדרה הקטנה 2018

תגובות בפייסבוק