סיפרתי לכם שמגיל צעיר סופרים ריתקו אותי, רציתי לדעת לכתוב כמותם ואם לא לפחות להבין איך הם מצליחים לחבר משפטים שנוגעים בי הכי עמוק שאפשר.

את הספר “ארבעה אבות” קראתי לפני שנה כשחליתי וקדחתי מחום. החום הגבוה לא הכניע אותי, לא יכולתי להניח את הספר מהיד. ובין מעלה אחת לשנייה הפכתי דפים ובלעתי את הספר.

במהלך השנה דנו במועדוני הקריאה שלי בספר.

הבוקר התארח אמיר זיו אצלי בסלון מועדון הקריאה.

אמיר, שקט וצנוע כבש אותנו בדבריו החכמים, ריתק בסיפוריו ובהיסטורית חיו ותולדות כתיבתו. ניווט את השיחה בנעימות וענה לכל השאלות.

אמיר זיו סיפר לנו שמגיל צעיר רצה לכתוב וחלם להיות זה שכותב את הדברים שעליהם הוא קורא. דחף הכתיבה  היה קיים שנים עד שיצא.

את הספר “ארבעה אבות” כתב במשך 6 שנים, בעיקר בלילות. החלק הראשון נכתב לפני זמן רב והמשך הספר הגיע מאוחר יותר.

אמיר גילה לנו שכסטודנט הוא כתב סיפורים ולא עשה בהם שימוש, רק כשהתחיל לכתוב את ספרו השתמש בסיפורים ובדמויות של סיפוריו.

שאלנו שאלות, קיבלנו תשובות, מעל לכל קיבלנו בוקר מרתק ומעניין. בוקר שבו למדנו איך נערך הספר, איך הכל התחיל מאותו מכתב תלונה של אזרח שאמיר קרא במרתף עיריית תל אביב. שמענו על עצות העורך שקיבל. על כך שנוכחותו נמצאת במעט בכל אחת מהדמויות. למה ארבעה אבות ומי הם.

היה, מרתק, מעניין, מחכים, נעים, ומעל לכל מעורר ציפייה לספר הבא.

הספר זכה בפרס  ברנר והיה מועמד לפרס ספיר לשנת 2017 (מבחינתי הוא הזוכה) מי שטרם קרא, שירוץ ויקרא. מבטיחה לו חווית קריאה מיוחדת ומרתקת.

אני מחכה לספר הבא, מקוה שלא אחכה 6 שנים.

תודה לך אמיר על ביקורך בביתי, על דבריך המעניינים, ועל כך שהקדשת לנו מזמנך.