שיר הוא רגש מרוכז בעיני. הוא ליבו ודמו של המשורר.

בניגוד לפרוזה קריאת שיר אינה מלאכה קלה, כשאני קוראת שיר אני רוצה לאחוז  במילים להרגיש אותן ולנסות להיכנס אל בין האותיות, כדי להבין את התחושה ואת החוויה של המשורר.

לשיריה של  אירן דן התוודעתי בפייסבוק, לכל שיר צרפה ציור שהפנט אותי, השירים שלה כבשו אותי וליוו אותי רגעים ארוכים.

אני שמחה על יציאת קובץ השירים הראשון שלה, “מספר הסיפורים”, זהו קובץ בַּשל וניכרת בו העריכה המוקפדת והמשובחת. רציתי לקרוא בבת אחת את כל השירים, אבל  העדפתי שלא, כי שיריה עמוסים וגדושים ברגשות ורציתי להשהות ולהתענג על חווית הקריאה. עכשיו כשאני יושבת ומנסה להביע את מחשבותיי על השירים, אני מתקשה למצוא את המילים הנכונות והמדויקת שיתארו את חווית הקריאה שלי. אני מרגישה שאני חוטאת לשירים.

בחרתי לצלם את ספר שיריה  יחד עם עציץ הרקפות, אירן מסמלת בעיני את הרקפת, יפה, צנועה, זקופה ובעיקר חזקה

מרבית השירים הם שירי געגוע, געגוע לאהבה, לעבר, למראות המתרחקים.

במילים נוגעות ורגישות ,מצליחה המשוררת אירן דן, להחיות מראות מעברה וממקומות אחרים. בעזרת צירופי לשון היא מציירת במילים את אותם המקומות שבהם גדלה וחוותה את חייה. ולא רק היא מתגעגעת, גם אביה מתגעגע בכאב  “ואבא היה עוצם עיניים וחוזר בגלים לבית ילדותו ילד נצחי ברחוב היהודים בטטואן,”

בצירופי לשון מיוחדים היא  נאחזת בזיכרונות המראות  על מנת לא לשכוח. “חקוק בי מילותיך שלא אשכח ממך”.

 אירן עלתה לארץ מבירות בגיל שמונה, חבלי הקליטה במולדת החדשה לא היו קלים. נדמה כי זיכרונות העבר ומראות העיר שבה נולדה נאחזים בה ואינם מרפים. “חמור היתה המילה הראשונה שלמדתי בשפה העברית” .שיריה מהולים וטבולים בכל החושים. מראות צבעונים אקזוטיים, טעם של מאכלי אמה, כעכים טבולים באניס וריח של פרחי בר, שמיעת תיפוף על פחים ריקים, צהלולים,

שיר געגועיה להוריה נגע בי וריגש אותי במיוחד. במילים ספורות היא מקפלת הוויה שלמה של מחזוריות של דורות, הורים ובנים,  שיר שבו הרגשתי כיצד אני מתחברת לכל מילה שנכתבה, לכל תחושה. קראתי אותו מספר פעמים והזלתי דמעת געגועים.

הוריה של אירן דן בביתם בבירות

אינם ואינם.

אבי ואמי

נטשו בי

ימים ושנים.

שכחו אותי,

ואין בינינו מילים.

אבי ואמי

נפטרו ואינם.

אינם באים

ואינם

 מביאים.

נפטרו ממני,

מתים.

שלא אשכח את אבי ואמי.

שלא אשכח. שלא.

שלא אשכח את שמי.

שיר

השיר החותם את קובץ השירים נקרא מספר הסיפורים, שיר שמהווה את שם הספר, שיר שיש בו געגוע לסיפורי העבר האישיים, אך גם התנתקות ממנו.

אהבתי את שיריה, קראתי אותם אט אט ,עצמתי עיני והתמכרתי לחוויית הרגשות של אירן, הרגשתי כאילו אני מתלכדת עם מחשבותיה, רוקדת עמה בגבעות, ברחובות ,בהרים .כל שיר הוא חלק מפאזל שמצטרף לתמונה צבעונית חושנית.

ספר שירים אישי, רגיש ושונה בנושאיו וכתיבתו. שירים שמותירים את הכותבת חשופה אך חזקה. שירים בעלי עוצמה רגישה. מזמן לא קראתי ספר שירים מגובש וייחודי כל כך.

מספר הסיפורים, אירן דן

פרדס הוצאה לאור

אירן דן בביתה בבירות                               אירן דן ואחותה