הבלוג של רחל פארן לאנשים שאוהבים ספרים

הטבח, ספרו של הארי קרסינג על תבשילים אנושיים בעיירה מנומנמת

 

בוקר אחד מגיעה לקוב ,עיירה ציורית ומנומנמת, דמות גבוהה מאוד ןרזה, לבושה שחורים, זהו קונרד, הטבח המיועד למשפחת היל.

משפחת היל ומשפחת וייל הן בעלות הקרקעות באזור, אדמות הגבעה שייכות למשפחת הייל ואדמות הבקעה שייכות למשפחת וייל. שתי המשפחות שונאות אחת את השנייה. אבי המשפחה הקדומות הוא קוב שעל שמו נקראת העיירה, בצוואתו הורה לבנותיו היורשות, כי אינן יכולות למכור את הנחלות שלהן ,עליהן מוטל הטיפול בטירה הגוטית, אך אין לגור בה עד ששתי המשפחות תאוחדנה בנישואים.

מצויד במידע הזה צועד קונרד לפגישת הכרות עם משפחת הייל ואנחנו הקוראים צועדים עימו אל האחוזה וסקרנים לדעת מה יקרה. הליכתו מעוררת בקורא חשדות ופחדים.

קונרד, שף אומן, בוטח בעצמו, מעז לומר את דעתו על כל דבר. לפני המפגש הראשון באחוזת הייל הוא מסייר ברחוב הראשי. מבקר בחנות האטליז  שבה הוא מביע דעתו על הבשר, אומר זאת בקול רם ובטוח, כדי שישמעו אותו, הקצב ואנשי העיירה. משם הוא ממשיך לחנות הדגים ומתלונן על טריותם, ואילו בחנות הירקות הוא אינו חוסך במילים.

בביתם של בני משפחת היל הוא עורך סדר מחדש בקרב העובדים ותפקידם. פוקד עליהם ברודנות, משנה את הסדרים שאליהם היו רגילים, ולא רק באנשי ועובדי האחוזה הוא נוהג בעריצות, אלא גם באנשי העיירה סביבו.

תיאורי הפגישות בחנויות המזון הן למעשה רמז מקדם ועריכת הכרות עם דמותו של קונרד. אנשי העיירה נשבים בקסמו ובביטחונו האישי.

ולפי המשפט הידוע, הדרך ללב אנשי הבית והעיירה עוברת דרך הקיבה , המטעמים שקונרד הטבח מבשל, יכולתו הפסיכולוגית להבין את האנשים סביבו, מובילה אותו לרקוח מזימות. אנשי העיירה ואנשי האחוזות אינם ערים לתוכנותיו, הם שבויים במטעמים של קונרד, באישיותו החזקה, בכוחות הפיסיים שלו וביכולת הקיבול של קיבתו. לאחר שהצליח להפיל אותם ברשתו הוא יכול להתפנות לתכניותיו, והם אינם  ערים למזימה שלו. או שכן ,אך חוששים ממנו.

העיירה מתוארת כמו אגדה, טירה קסומה ,סגורה, גינתה מטופחת, שתי משפחות עשירות אך מסוכסכות ,ואם יש אגדה יש נסיכים וקללה ואולי מכשפה. מאגדה שיכלה להיות קסומה הופך הספר לספר אימה.

הספר כתוב באיפוק וצמצום, אין תיאורי רגשות ומחשבות מה שיוצר מתח וסקרנות, התיאורים מאוד מדויקים ואמינים עד כדי כך שיוצרים תחושה שהקורא נמצא במקום האירוע וצופה במתרחש. לאורך  קריאת הספר עצרתי עצמי מלדהור לסיום, כמעט בכל דף רציתי לקרוא את הסיום כדי לדעת מה המזימה שרוקח קונרד ומדוע.

בקושי רב התאפקתי, מוכרחה לציין שהיה שווה להתאפק.

במהלך הקריאה לא יכולתי שלא להשוות בין הספר ומזימותיו של קונרד למחזה “ביקור הגברת הזקנה”. אווירת הספר הזכירה לי את המחזה “ביקור הגברת הזקנה.”

הספר מתחיל כממתק וממשיך עם כל הטעמים ששף טוב יודע לרקוח ולבשל. מתחיל כאגדה וממשיך לסיפור אפל של שליטה וכוחות השליטה. לדעתי זהו ספר על זמני, ספר שהוא אלגוריה חברתית.

מומלץ מאוד, תבשיל מצוין לכל סוגי הקיבות.

הטבח , הארי קרסינג

מאנגלית, תןמר בן אהרון

הוצאת תשע נשמות , 2017

תגובות בפייסבוק